הפרעה דו קוטבית

הפרעה דו-קוטבית, או בשמה הישן מאניה-דפרסיה, היא מחלה נפשית שגורמת לתנודות חריגות במצב הרוח. בשונה ממצבי-הרוח המשתנים הרגילים שיש לכולנו, התסמינים של ההפרעה הדו-קוטבית הם קיצוניים. הם יכולים להביא לידי פגיעה במערכות יחסים, להפרעה בתפקוד היומיומי בעבודה או בלימודים, ואפילו להתאבדות.

השכיחות של ההפרעה היא כ-1-2% מהאוכלוסייה. בדרך-כלל, המחלה מתפתחת בגיל ההתבגרות המאוחר או בגיל הבגרות המוקדמת. חלק מהאנשים חווים את התסמינים הראשונים במהלך הילדות ואחרים מפתחים אותם בשלב מאוחר בחייהם. לעיתים קרובות לא מזוהה המחלה ואנשים סובלים ממנה במשך שנים עד שהם מאובחנים ומטופלים כראוי.

ההפרעה מתאפיינת באפיזודות של דכאון מז׳ורי ואפיזודות של מאניה.

התסמינים של דכאון מז׳ורי הם:

1. מצב רוח מדוכא מרבית שעות היום, כמעט בכל יום
2. חוסר עניין והנאה כמעט בכל פעילות לאורך היום, כמעט כל יום
3. אובדן או העלאה לא מכוונים במשקל, או תיאבון מוגבר או מופחת החלים כמעט בכל יום
4. אינסומניה (אובדן שעות שינה) או היפרסומניה (עודף שינה) המופיעים כמעט בכל יום
5. אי שקט או איטיות יתר המופיעים כמעט בכל יום
6. עייפות או חוסר אנרגיה כמעט בכל יום
7. תחושת חוסר-ערך או אשמה במרבית הימים
8. חוסר יכולת להתרכז או לחשוב בבהירות
9. מחשבות נשנות על מוות, על התאבדות, או ניסיון התאבדות

התסמינים של מאניה הם:

1. הערכה עצמית מופרזת או גרנדיוזיות
2. ירידה בצורך לישון
3. דברנות יתר
4. מחשבות רבות ומהירות
5. מוסחות
6. עליה בפעילות מוכוונת מטרה או אי שקט
7. מעורבות מוגזמת בפעילויות שיש להן פוטנציאל גבוה לתוצאות מסוכנות (כמו קניות לא מבוקרות, חוסר בשיקול דעת או התנהגות מינית)

רוב החולים בהפרעה דו-קוטבית יכולים להגיע ליציבות רגשית טובה בעזרת טיפול נכון. מכיוון שהפרעה דו-קוטבית היא מחלה שחוזרת ונשנית, ממליצים כמעט תמיד על טיפול מניעתי מתמשך. אסטרטגיה זו הכוללת תרופות וטיפול פסיכולוגי היא הפתרון האופטימאלי לניהול המחלה לאורך זמן.

הטיפול התרופתי מבוסס לרוב על תרופות מייצבות מצב רוח. תרופות אלה יכולות לטפל הן באפיזודה הדכאונית והן באפיזודה המאנית. כמו כן תרופות אלה משמשות כטיפול מניעתי גם בתקופות היציבות. חלק מהתרופות הן ותיקות מאוד ובשימוש עשרות שנים כגון ליתיום, דפלפט וטגרטול. וחלק מהתרופות הן חדשות יותר כו למיקטל, זיפרקסה וסורוקואל. יש להמנע ככל שניתן מתרופות נוגדות דכאון וחרדה שעלולות לגרום לאפיזודות מאניות בחולים אלה.