הפרעה טורדנית כפייתית

הפרעה טורדנית כפייתית

הפרעה טורדנית כפייתית או בשמה OCD, היא הפרעה נפשית המתאפיינת במחשבות פולשניות וטורדניות ובביצוע פעולות טקסיות חוזרות שמטרתן להרגיע את האדם ולהפסיק את המחשבות, כמובן שבאופן לא יעיל. המחשבות הטורדניות גורמות לחרד. הפעולות הטקסיות מפחיתות חרדה אך לזמן קצר ביותר, והן בפני עצמן יוצרות מצוקה ופגיעה תפקודית. כיום ההפרעה היא מסווגת כחלק מספקטרום של הפרעות שביניהן הפרעת אגירה, הפרעה דימוי הגוף, פציעת העור הכפייתית, תלישת שיערות כפייתית ועוד.

אחת הדוגמאות הנפוצות להפרעה טורדנית כפייתית היא ״זיהום וניקיון״ הלוקים בסוג זה של הפרעה סובלים ממחשבות טורדניות של חשש מזיהום ומחלות. קיים פחד שמגע עם חפצים מסוימים ילכלך, יגרום לתחושת זיהום או ידביק  בחיידקים. המצוקה המתעוררת  ממחשבות יכולה להיות קשורה לנושאים בריאותיים כמו מחלה קשה ואפילו מוות. הדרך להפחית את החרדה היא רחיצה וניקיון. לא מדובר בשטיפת ידיים שגרתית כי אם בהתנהגות כפייתית וחוזרת של רחיצה. טקסי ניקיון ארוכים ויסודיים מידי יום, קרצוף ידיים עד זוב דם, שטיפה חוזרת ונשנית של הבית, החלפת בגדים בתדירות גבוהה מאוד, הימנעות ממגע ישיר בחפצים או אנשים מסוימים הם רק חלק מהדרכים שננקטות בכדי להפחית את החרדה.

סוג אחר של הפרעה טורדנית כפייתית הוא צורך בבדיקות חוזרות. האדם הסובל מסוג זה של הפרעה יחשוש מאסון אפשרי. למשל חשש שהגז דלוק, שדלת הבית נשארה פתוחה, שדרס מישהו בכביש ועוד. ההתנהגות הטקסית תהיה צורך חוזר ונשנה לבדוק שהדלת נועלה, שהגז סגור, לחזור שוב ושוב למקום מסוים בכדי לוודא שלא נגרם נזק וכו’. לעיתים מדובר בעשרות פעמים עד כדי קושי לנהל אורך חיים נורמאלי.

סוגים נוספים הם פחד ממחשבות רעות, כמו למשל פחד ממילים מסוימות שאמרתן או אפילו חשיבה עליהן תביא לאזון, כמו המילה ״מוות״, ״סרטן״ וכו’׳. כשהטקס יהיה לעיתים להביא מחשבות אחרות. כמו לחשוב על תפילה, לספור עד מספר מסוים וכו’׳.

סוג נוסף הוא סדר כפייתי. אנשים אלה יחושו צורך לסדר את סביבתם בצורה הנראית להם מושלמת. כדברים יונחו במקום מסוים, שהספרים או ארון הבגדים יסודר לפי צבא, גודל, שם וכו׳. כל שינוי קטן עלול להביא לחרדה רבה וחשש מאסון או איבוד שליטה.

ההפרעה מופיעה לרוב בילדות או בשנות העשרים המוקדמות. כ-2% מאוכלוסייה סובלים מהפרעה טורדנית. לרוב קיימת מודעת של החולה לבעיה והבנה שמדובר במחשבות לא מציאותיות ולכן לעיתים קרובות החולה מתבייש בכך, מסתיר את הסימנים ומתבייש לפנות לעזרה. לרוב החולים פונים לקבלת סיוע כ-10 שנים לאחר הופעת הסימנים הראשונים.

הקריטריונים לאבחון הפרעה טורדנית כפייתית הם:

  1. נוכחות של אובססיות , כפייתיות , או שתיהן:

אובססיות מוגדרות על ידי:

מחשבות חוזרות ונשנות ומתמשכות, דחפים או תמונות שנחוו, בחלק הזמן במהלך הפרעה, כחודרניות ולא רצויות, וכי לרוב האנשים גרמו לחרדה או מצוקה ניכרת. הפרט מנסה להתעלם או להדחיק את מחשבות /דחפים/תמונות, או לנטרל אותם עם מחשבה או פעולה אחרות (כלומר, על ידי ביצוע כפייתי) .

כפייתיות מוגדרת על ידי:

התנהגויות חוזרות (למשל, שטיפת ידיים , סידור, בדיקה) או פעולות נפשיות (למשל, תפילה, ספירה, חזרה על מילים בשקט) שהאדם מרגיש מונע לבצע בתגובה לאובססיה או לפי כללים שיש להחיל בנוקשות.

  1. ההתנהגויות או המעשים נפשיים מכוונים למניעה או הפחתת חרדה או מצוקה, או מניעת אירוע כלשהו חשש או מצב, עם זאת, התנהגויות או המעשים הנפשיים אינם קשורים באופן מציאותי עם מה שהם נועדו לנטרל או למנוע , או שהם באופן ברור מוגזמים.
  2. האובססיות או הכפייתיות הן גוזלי זמן (למשל, ייקחו יותר משעה כל יום) או יגרמו למצוקה משמעותית מבחינה קלינית או לפגיעה חברתית, תעסוקתית, או לתחומים חשובים אחרים של התפקוד.
  3. הסימפטומים הכפייתיים אינם מיוחסים להשפעות הפיזיולוגיות של חומרים או תכנים (למשל תרופה, התעללות, סמים) או מצב רפואי אחר.
  4. ההפרעה אינה מוסברת טוב יותר על ידי התסמינים של הפרעה נפשית אחרת (למשל דאגות מוגזמות בהפרעת חרדה כללית. עיסוק במראה בהפרעה בדימוי הגוף. קושי בהשלכת חפצים ופרידה בהפרעת אגירהץ משיכת שיער בטריכוטילומניה. טקסי התנהגויות הקשורות לאכילה בהפרעות אכילה. עיסוק עם חומרים או הימורים בהתמכרויות ועוד.

 

הטיפול המקובל ביותר ב- OCD הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי, אשר מנסה להפחית את המחשבות המטרידות ולהחליפן, ולעצור את ההתנהגות הכפייתית. הטיפול הפסיכיאטרי, מטרתו להוריד את רמת החרדה ולהפחית את עוצמת הסימנים.

 

תרופות נוגדות דכאון וחרדה, לרוב במינונים גבוהים יחסית, יעילים להפחתת הסימנים. למרות הסטיגמה והחשש מתרופות פסיכיאטריות, קיימות תרופות חדישות כנגד דיכאון וחרדה, תרופות אלה יעילות, בטוחות לשימוש ואינן ממכרות.

 

"ספק אינו מצב נעים, אך וודאות הינה אבסורד."

 וולטיר