הפרעה נפשית המתפתחת בעקבות אירוע שנחווה כקשה מאוד, מבחינה נפשית או גופנית.
הלוקים בהפרעה מגיבים לרוב, לחוויה זו, בתחושות של פחד וחוסר אונים כמו גם איבוד עניין בדברים אחרים בחייהם ואיבוד הסבלנות לזולתם. הגדרת האירוע הטראומטי אינה נוקשה, ישנם שילקו בהפרעה אחרי תאונת דרכים קלה, וישנם שיפתחו אותה לאחר פיגוע, התרסקות מטוס ואירועים קשים אחרים.
שכיחות הפרעה זו בכלל האוכלוסייה הוא כ-8%. ההפרעה נפוצה יותר בקרב נשים, בשל הסיכון הגבוה יותר של נשים לפגיעה מינית.
האבחון נעשה לרוב במידה וקיימים סימפטומים, במשך למעלה מחודש, של תסמינים חודרניים כגון זיכרון חוזרים על האירוע הטראומתי או סיוטים ליליים, התנהגות המנעותית ממצבים המזכירים את הטראומה, קשיים קוגניטיביים ורגשיים ותסמינים של עוררות יתר כגון רוגזנות, התנהגות חסרת מעצורים ודריכות יתר.
בטיפול בפוסט-טראומה נעשה שימוש בפסיכותרפיה המנסה להשיב את המטופל לרגעי הטראומה ולהתמודד איתם מחדש, בתקווה שכך יתרפאו הצלקות. הטיפול הנפוץ הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, הכולל שיטות כגון חשיפה ממושכת ושינוי דפוסי החשיבה שנוצרו בעקבות הטראומה.